גז"ד ליוחייב בגין ביצוע עבירות מין ביצאנית, שקפצה בהמלטה מדירתו שבקומה השלישית ונפגעה קשה

1.         הנאשם הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בביצוע עבירות אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 345(א)(1), (ב)(2), (3), (4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [החוק], מעשה סדום בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(א)(1), (ב)(2), (3), (4) לחוק, כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 344 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק.

העובדות הצריכות לעניין פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ועל כן לא נחזור עליהן אלא בתמצית.

בלילה שבין ה-15.4.08 ל-16.4.08 סמוך לחצות, הגיעה המתלוננת, צעירה בת 23, לדירתו של הנאשם, על פי הזמנתו, לצורך קיום יחסי מין, במסגרת עיסוקה בזנות. בעת שנכנסה לדירה, הגיח הנאשם מאחוריה, הכה בראשה בחלק הקהה של גרזן, עד זוב דם, קשר את ידיה מאחורי גבה ולאחר מכן אנס אותה וביצע בה מעשה סדום. הנאשם הכריח את המתלוננת לבצע בו מין אוראלי, להשתין עליו ולאחר מכן, אנס אותה שוב. הנאשם לא אפשר למתלוננת לצאת מהדירה והלך אחריה גם לחדר השירותים. סמוך לשעה 06:00, המתלוננת שחשה איום ממשי לחייה, ניצלה הזדמנות כאשר הנאשם לא שם לב וחמקה החוצה אל מרפסת הדירה, הממוקמת בקומה השלישית. המתלוננת רצתה להמלט מהדירה, היא  נתלתה על מעקה המרפסת מבחוץ והתכוונה, תוך כדי נפילה, לתפוס במעקה המרפסת של הקומה מתחת, אך  נפלה שלוש קומות ארצה. למשמע קול חבטה וזעקותיה, חש אליה קטין שהנו שכן של הנאשם ואחריו הגיע גם הנאשם. יחד, ביוזמת הנאשם, נשאו אותה השניים על כתפיהם, חזרה לדירת הנאשם. לאחר שהשכן עזב את דירת הנאשם ומשמצבה של המתלוננת הלך והדרדר, התקשר הנאשם למד"א והזמין אמבולנס. המתלוננת הובהלה לבית החולים רמב"ם, שם אובחנה כסובלת משברים בזיזי החוליות האחוריים בצוואר, בצלעות ובחוליות עמוד שדרה גבי, מקונטוזיה ריאתית וקשיי נשימה. היא אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ כשהיא מורדמת ומונשמת. מספר ימים לאחר מכן. הועברה למחלקה הפנימית ונזקקה לתקופת שיקום ממושכת.

2.         הסנגוריות הגישו חוות דעת פסיכודיאגנוסטית שנערכה ע"י ד"ר נעמי כהן (סומנה ס/ע/1) לעניין מסוכנתו של הנאשם. מחוות הדעת עולה כי הנאשם, בן 41, בעל רמה קוגניטיבית נמוכה ביותר. חשיבתו הקונקרטית דלה מאוד וכל עולם התכנים שלו סובב סביב "כאן ועכשיו". אישיותו חלשה, תלותית וילדותית. אין לו כוחות נפש להתמודד באופן עצמאי ומותאם עם דרישות החיים. הוא איננו מצליח לקחת אחריות על חייו ונדרש ליד מכוונת בכל שטחי החיים. הוא חסר ביטחון, פאסיבי ובעל כושר שיפוט דל. מבטא פחד עז מבדידות, כשלדבריו "הפחד הכי נורא שלי הוא להישאר לבד".

עוד נטען בחוות הדעת כי לא נצפתה אצל הנאשם רמת תוקפנות חריגה, דחפים מיניים בלתי נשלטים או חוסר יכולת לריסון עצמי. נהפוך הוא, התמונה הקלינית היא של חוסר אונים, פגיעות וחולשה. עוד קבעה המומחית כי אין באישיותו קווים המעידים על מסוכנות. אף שבד בבד ציינה, כי יש לשלב את הנאשם במסגרת מגורים מסודרת ותחת פיקוח כדי לבלום מסוכנות אפשרית. 

מחקירת המומחית בביהמ"ש עלה כי טרם הוסמכה ליתן חוות דעת בעניין מסוכנות. לא היו לנגד עיניה העובדות של שימוש באלימות בעת ביצוע השוד שביצע הנאשם בעבר והתייחסותה לאירועים דנן, נשענה בעיקר על גרסת הנאשם, אשר לא הודה בפניה בביצוע המעשים שהורשע בהם בהכרעת הדין.

מחקירתה עלה עוד כי לנאשם אין הפנמות של עולם מוסרי ערכי וכי באין עליו פיקוח צמוד, הוא עלול להיות מסוכן. לכן הציעה כי לאחר ריצוי עונשו יגור בהוסטל ויהיה תחת השגחה ופיקוח.

3.         ב"כ המאשימה הפנתה לעברו של הנאשם, שכולל 12 תיקים בהם הורשע במגוון עבירות ובהן סמים, שימוש במסמך מזויף, גניבה, תקיפה והעלבת שוטר, נשיאת סכין, התפרצות לדירה ושוד מזוין. הנאשם ריצה בעבר עונשי מאסר. היא הגישה את כתב האישום בת.פ. 293/01 מחוזי חיפה, בו הודה הנאשם ובמסגרת עיסקת טעון הוטל עליו, ביום 5.5.02, עונש של 4 שנים מאסר בפועל וכן 30 חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. מעובדות האישום, בגינו הורשע בביצוע שוד מזויין, עלה שהנאשם התפרץ לדירת המתלונן, יליד 1920, איים עליו בסכין, תקף אותו בבעיטות בגופו ובפניו, גרם לו חבלות של ממש ולאחר מכן גנב רכוש מהדירה. 

ב"כ המאשימה טענה כי חוות דעתה של הפסיכולוגית  מנותקת כליל מהממצאים בהכרעת הדין  והיא לא ערכה בירור ממשי לגבי עברו ושימוש באלימות בעבר.

ב"כ המאשימה הפנתה למסכת הזוועות שחוותה המתלוננת מידי הנאשם בעת האירוע בכל שלביו.

עוד טענה כי: "אישה העוסקת בזנות ...- נשמתה וגופה ראויים לחמלת אנוש ולהגנת המשפט כפי שראויה לכך כל אישה אחרת".

ב"כ המאשימה הפנתה לצורך להטיל על עברייני מין תקופות מאסר ממושכות וביקשה שיוטל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ממושכת ,  מאסר על תנאי וכן פיצוי למתלוננת.

4.         הסנגורית פתחה את טיעוניה בכך שהנאשם טוען לחפותו ולכן גם חוות דעת הפסיכולוגית נערכה מנקודה זו.

היא ציינה כי בעברו אין עבירת מין וכי בעבר היה מכור לסמים ועל רקע זה יש לראות את ההרשעות הקודמות.

עוד ציינה כי לאחר האירוע הנאשם התקשר פעמיים למד"א וביקש לזמן עזרה.

הסנגורית הפנתה לכך שלא הוגש תסקיר קורבן וכי למתלוננת לא נגרם נזק מתמשך חרף האירוע הקשה. לאחר האירוע המתלוננת שיקמה עצמה, היא בעלת אופי חזק כפי שקבע ביהמ"ש וניתקה עצמה מעברה. הסנגורית הפנתה לדברי המתלוננת "אני לא חיה את זה כל יום ואני לא מתעוררת עם זה כל יום".

עוד טענה כי הפציעה בראשה של המתלוננת אינה עולה כדי חבלה חמורה וכי  הנאשם זוכה מגרימת החבלות שנגרמו למתלוננת עקב הקפיצה, כי כפי שביהמ"ש קבע הנאשם לא צפה את הקפיצה.

הסנגורית ביקשה שלא להחמיר בעונשו של הנאשם והפנתה לפסיקה.

5.         הנאשם "בדברו האחרון" טען שהוא חף מפשע, הוא לא עבריין מין. הוא ביקש רחמים. לדבריו, גם כך הוא מסכן ואין לו אף אחד.

שיקולי הענישה וגזירת הדין